ספרים ומאמרים רבים העוסקים בתחום החינוך והפסיכולוגיה החינוכית אינם מתייחסים, ולו ברמז, לתופעה של לקויות למידה. הדבר מאוד מפתיע, כי חלק מהנושאים, ואולי מרביתם, קשורים ישירות לתחום לקויות הלמידה. כך למשל, ספרים ומאמרים רבים, העוסקים בנושא האנאלפביתיות בארצות מפותחות, מציינים את העובדה כי יותר מ15%- מן האוכלוסיה מעל גיל 16 בארה"ב אינם יודעים קרוא וכתוב במידה מספקת כדי לקרוא עיתון ולהבין את הנקרא. נשאלת השאלה מי הם אותם 15% המתקשים בקריאה וכתיבה? הרי מדובר במדינה מפותחת, בה קיים חוק חינוך חובה וברור שאותם מליונים המתקשים בקריאה וכתיבה פקדו ברובם הגדול את בתי הספר ו"ניסו" ללמוד קרוא וכתוב.

ידוע גם כי השכיחות המשוערת של לקויות למידה באוכלוסיה היא כ15%-. ההערכות יכולות להיות שונות מעט זו מזו, אך האם זו מקריות? מדוע לא נעשה הקשר בין אותם 15% המתקשים בקריאה וכתיבה, ומכונים לעיתים, בטעות כמובן, אנאלפאביתים, לבין תופעת לקויות הלמידה?

גם ספרים ומאמרים העוסקים ספציפית בתכניות לימוד קרוא וכתוב, בשיטות הלימוד המועדפות בתחום הקריאה, בחשיבות הצורך בקריאה וכתיבה, או בקשיים עקב שיעורי הנשירה הגבוהים מתכניות לימוד קריאה וכתיבה, עדיין אינם מתייחסים לתופעת ליקויי הלמידה. נראה כאילו אין חיבור או תובנה לכך שיש באוכלוסיה אחוז גבוה של אנשים, ילדים ומבוגרים, אשר מתקשים לקרוא ולכתוב על רקע של בעיה אוביקטיבית, נוירולוגית-קוגניטיבית. כלומר, אין כל איזכור לכך שישנם רבים (כנראה כ15%-) שעבורם תהליך הקריאה והכתיבה כרוך במאמץ אדיר, ונראה שלמרות כל המאמצים, הם לא יצליחו בסופו של דבר לקרוא ולכתוב ביעילות. ישנם רבים שהסיבה היחידה לעובדת היותם "אנאלפביתים" או קוראים לא יעילים היא היותם לקויי למידה בתחום הקריאה. נראה שאותם 15%, המכונים בטעות "אנאלפביתים" הם למעשה דיסלקטים או כאלה הסובלים מליקויי למידה אחרים, למשל הפרעות קשב, ההופכים את פעולת הקריאה והכתיבה לקשה, אם לא בלתי אפשרית. ויש לדברים אלו גם אישור מחקרי.

כך למשל, במחקר אורך שהתפרסם ב1998- – Slinger B.H. & Lyon, G.R. ובדק 34,000 ילדים במשך 34 שנים, התברר כי עבור 20-30% מהילדים, הקריאה היא המטלה הבית-ספרית הקשה ביותר. עבור 60% מהילדים הקריאה היוותה אתגר קשה ורק עבור 20-30% מהילדים הקריאה הינה מטלה הנלמדת בקלות או אפילו ללא מאמץ.

למעשה, בכל ארץ בה נערך מחקר בתחום הקריאה, מתקבלות תוצאות דומות. מתברר למשל שבבלגיה יש שיעור דומה של ילדים ומבוגרים המתקשים בקריאה וכתיבה. מדובר בארץ המתגאה במערכת החינוך שלה וכותבי המאמרים בנושא הקריאה ממש חשו עלבון על כך שכ25%- מהבלגים נחשבים לקוראים לא יעילים או מתקשים.

תוצאה דומה התקבלה בישראל, במבחן הבנת הנקרא, שנערך לכיתות ז'. מתברר כי 28% מהתלמידים נכשלו בבחינה. את האשמה בתוצאות תלו בארץ בשיטת לימוד הקריאה הגלובלית, שיטה שבארצות הברית נחשבת בכמה מדינות לבלתי חוקית, אך איך אפשר להסביר בכל זאת שעל אף השיטה "הגרועה", 72% כן הצליחו במבחני הבנת הנקרא? ואיך אפשר להסביר את העובדה שגם בארצות בהן נלמדת הקריאה בשיטות שמרניות, עדיין אחוז דומה של תלמידים נכשל בהבנת הקריאה או בקריאה עצמה?

ההסברים שמנסים לתת לבעיית הקריאה הם מגוונים. חלק מנסה לשייך את הבעייה למיגזרי אוכלוסיה מסויימים, לרוב לאוכלוסיות מהגרים או לשכבות סוציואקונומיות נמוכות, אך העובדות מראות שהבעייה היא כללית ואיננה ממוקדת במיגזר מסויים באוכלוסייה.

חלק אחר מנסה לשייך את הבעיה לעולם המודרני, בו הקריאה איננה מהווה מקור מעניין או מושך לרכישת ידע. הטענה של קבוצה זו היא כי בעבר היה שיעור הקוראים רב יותר ושיעור בעיות הקריאה נמוך יותר. ייתכן כי בעבר אלו המיומנים בקריאה קראו יותר, אך ספק רב אם שיעור הסובלים מבעיות קריאה היה נמוך יותר. בעבר, אלו שסבלו מבעיות קריאה פשוט נפלטו מהר מאוד ממסגרות החינוך, פנו לעבודות, לרוב עבודות יצור או חקלאות, והפכו למבוגרים חסרי השכלה. ההנחה שיש ריבוי בבעיות קריאה דוקא בעולם המדגיש יותר את החינוך ואשר קיימים בו חוקי חינוך המאלצים ילדים ללמוד, איננה סבירה. סביר יותר להניח שכיום ישנה מודעות רבה יותר לקריאה ולקשיים בקריאה. הרבה מהילדים שנפלטו בעבר ממסגרות החינוך נשארים בה כיום ונאלצים להתעמת עם הקשיים שלהם ישירות.

ישנם המנסים להאשים את הטלויזיה, המחשב והוידאו, כתורמים לעלייה בבעיות הקריאה, תוך התעלמות מכך שבאמצעות מכשירים אלו דוקא "נאלצים" ילדים לקרוא ודוקא באופן מרגש ומסקרן. הטכנולוגיה דוקא מאפשרת לסובלים מבעיות קריאה לרכוש ידע באופן ישיר ויעיל, בעוד שקריאה עבורם יכולה להיות תהליך מתסכל מאוד. לא ייתכן גם שמכשירים פסיביים אלו ישפיעו רק על אחוז מסויים באוכלוסייה ולא על כולם, או לפחות מרביתם. סביר יותר שתלמידים המתקשים בקריאה מצליחים באמצעות המחשב, הטלויזיה והוידאו להתמקד ולהתרכז, ללא התסכול הכרוך בקריאה.

אם אכן, כמו שדווח במחקר מקיף ורציני, עבור 60% מהתלמידים קריאה היא אתגר קשה או מטלה בלתי אפשרית, די מובן שילדים יפנו למקורות מידע ובידור קלים יותר עבורם. צריך דוקא לנצל את הטכנולוגיה בכדי לעזור לילדים אלו ולא לבקר אותם על השימוש בהם.

נראה שדוקא ההסבר הפשוט, הישיר והברור, המתייחס לעובדה שישנה קבוצה גדולה של תלמידים הסובלים מליקויי למידה בתחום הקריאה, זוכה להתעלמות או שאיננו מוכר דיו. לא סביר שמדובר בהתעלמות מכוונת, אך אין ספק שהעובדות ידועות והנושא מוכר באופן המעלה שאלה לגבי אי החיבור בין העובדה שקיימת מצד אחד בעיית קריאה משמעותית ונפוצה ובין העובדה ש15%- מהאוכלוסיה מוגדרים כלקויי למידה ("דיסלקטים") וכי עבור 60% הקריאה מהווה אתגר קשה, אם לא משימה בלתי אפשרית.

נראה שקשה לנו מאוד לקבל את העובדה הזאת כפשוטה ברמה הפסיכולוגית. מבחינה עובדתית, אין ספק שנושא לקויות הלמידה מוכר מאוד. כמות המחקרים, המאמרים והספרים בנושא הינה מדהימה, ועדיין כמות המאמרים והספרים בתחומי החינוך והקריאה שלא מזכירים את נושא לקויות הלמידה מדהימה אף היא.

ההסבר הפסיכולוגי נראה מתאים יותר. נראה שקשה לנו לקבל את העובדה שכמות כה רבה של ילדים ומבוגרים מתקשה בקריאה. הקושי נובע מכך שעבור רבים הקריאה איננה כרוכה בכל מאמץ וזו דוקא אותה קבוצה שחוקרת, כותבת ומפרסמת את המאמרים בנושא. לעיתונאי, מרצה באוניברסיטה או מורה, שכל פעולותיהם ומקצועם מבוססים על קריאה, קשה כנראה מאוד לקבל את העובדה שיש אחרים שעבורם פעילות זו קשה מאוד.

נניח שיכולת בסיסית לתיפקוד בחברה היתה היכולת המוסיקלית או הספורטיבית ולא יכולת הקריאה. נניח שבדומה לקריאה ולכתיבה כיום היו המוסיקה והספורט תנאי הכרחי להצלחה לימודית ותעסוקתית. האם לא ברור וסביר שעבור אחוז מסויים באוכלוסייה (כנראה 15-20%) היו יכולות אלו בלתי ניתנות לרכישה? האם איננו מכירים רבים שסובלים מקושי עצום ובלתי ניתן להתגברות בתחום המוסיקה והספורט?

קל לנו לקבל את העובדה שיש אנשים המתקשים במוסיקה, ספורט, בתחום הטכני או בציור, אך משום מה קשה לנו לקבל את העובדה שיש המתקשים בתחום הקריאה והכתיבה. דוקא צפוי שקריאה וכתיבה יהיו מיומנויות קשות יותר כי הן מורכבות יותר וחדשות יותר מבחינת רכישתן בתהליך התפתחות האדם.

למעשה, סביר להניח שלגבי כל מיומנות וכל כישור שנבדוק, נמצא אחוז מסויים באוכלוסיה, שעבורו הם בלתי אפשריים לביצוע. קריאה וכתיבה אינם יוצאים מן הכלל בהיבט זה.

בעיית הקריאה איננה מצטמצמת לתחומי החינוך בלבד. מדובר בבעייה חמורה שהשלכותיה תעסוקתיות וחברתיות. כך למשל ידוע כיום כי 75% מהאוכלוסייה בבתי הכלא סובלים מליקויי למידה אלו או אחרים. ישנם מחקרים הטוענים כי הסיכוי להיות אסיר הינו גבוה יותר אם מדובר באדם לקוי למידה מאשר אדם הנולד למשפחה ענייה. בעזרת חינוך ניתן להיחלץ מעוני, אך ללא ידיעת קרוא וכתוב, סיכויי ההצלחה בתעסוקה הינם נמוכים. צריך, לפיכך, למצוא לבעייה פתרון ולא רק לדון בה.

הצעה לפתרון

דיסלקציה הינה ליקוי למידה המאופיין בקשיי קריאה בלתי צפויים. הקשיים הינם בלתי צפויים ביחס לגיל של התלמיד וליכולתו האינטלקטואלית. המקור לליקוי הינו נוירולוגי-תורשתי וסביר להניח שאותם 20-30% מהתלמידים שעבורם הקריאה היא אתגר קשה, רובם סובלים